צרור המור על התורה
ואמר והשבתי חיה רעה מן הארץ. לפי שבזמן הרעב החיות משולחות ונכנסות לעיר כמוזכר בתעניות. וא"כ כשהשנה טובה החיות בטלות. וכן ימשך ביטול החיות מצד השלום. כי כשיהיה שלום בארץ. השיירות מצוייות ומוראם על החיות. אבל כשחדלו פרזון יצאו החיות ממעונתם. וכן מזה ימשך וחרב לא תעבור בארצכם. כי אחר שאין חיות רעות. אינן צריכין כלי זיין. ואמר ורדפתם את אויביכם. בלא חרב וחנית בדרך פלא. וזהו וחרב לא תעבור בארצכם. ולא ימצא בגבולם. כמו שסיפר בנביאים ראשונים. וא"כ כשיבואו האויבים במה ילחמו עמהם. לזה אמר ורדפתם את אויביכם בלא חרב שלא כמנהג העולם. ואחר שירדפום וישיגום במה יהרגום. לזה אמר ונפלו אויביכם לפניכם בחרב. איש בחרב רעהו. כאומרם חרבם תבא בלבם. או שישראל יהרגום בחרבם כמו שעשה דוד. וזהו בתשועת ה'. כאומרו אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם השם. שהוא חרב פיפיות כאומרו רוממות אל בגרונם. ובזה השם חרב פיפיות בידם של דין ורחמים. וזהו לעשות נקמה בגוים. וזהו אשריך ישראל מי כמוך וגו'. אע"פ שהחרב גאותך ומסולקת ממך. וניתנה לעשו כדכתיב ועל חרבך תחיה:
צרור המור על התורה
יהודה אתה יודוך אחיך. כבר כתבתי למעלה כי יהודה נתחרט מעצמו מעונו וירד מגדולתו בענין יוסף. כאומרו וירד יהודה מאת אחיו. ולכן אחר שהודה על חטאתו לכבוד השם. ראוי שיכבדוהו אחיו ויתנו לו הודאה. ורמז באומרו יהודה אתה. והיה די שיאמר יהודה יודוך אחיך. לומר כי מצד שאתה יהודה בלי מעלת מלך אלא מצדך שאתה בעל הודאה. ראוי שיודוך אחיך. ומצד שאתה מלך ולך ניתן שבט מלכות ללחום מלחמות ה'. ראוי שישתחוו לך בני אביך. ונתן סבה למלכותו לפי שהיה גור אריה. וכבר פירשתי זאת הפרשה בלידת יהודה. ועל דרך האמת הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שהוא סוד הברכות. והוא כמו ברוך אתה לה'. לפי שיהודה יש בו שם ה'. והדלי"ת נוספת הוא דלי"ת של אחד. והוא סוד ההודאה והייחוד. והייחוד וההודאה ניתן למלך כמו שפירשתי בלידת השבטים. ולכן אמר יהודה אתה שהוא כמו אתה ה'. ולפי שבכאן סוד ההודאה אמר יודוך אחיך וישתחוו. בסוד תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ולפי שיהודה הוא מלך והיה לוחם מלחמות ה'. בסוד שמו ולא בכלי זיין. כדכתיב אתה בא אלי בחרב וחנית ואני בא אליך בשם ה'. לכן הטיל שם י"ה בשם יהודה. ולכן הוצרך לכתוב יהודה אתה. לפי שבכאן בזאת הברכה רמוז שם אגל"א שהוא חצי שם המפורש עם השם והוא הנקרא מגן דוד. ועליו אמר מגיני וקרן ישעי. וזה היה מגן וצנה לדוד ובו היה לוחם מלחמותיו. וזהו אגל"א. וראשי תיבותיו אתה גבור לעולם אדני. לרמוז שאע"פ שהיה דוד גבור ואריה. גבורתו היא מצד שמו. ולפי שזה השם רמוז בברכת יהודה. הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שמתיבת אתה מתחיל זה השם. אל"ף מאתה. גימ"ל מגור אריה. למ"ד מלא יסור שבט. אל"ף מאסרי לגפן. ובפירוש קהלת כתבתי למה נקרא שמו קהלת. להורות על חכמתו שהיה חכם כמו קהת שהיה מקהה שיני מולידיו בחכמתו. והלמ"ד הנוספת בו היא כנגד ל' מעלות של המלכות שהיו נוספות לשלמה על החכמה. וכתבתי שם כי אלו הל' מעלות של המלכות הם כנגד שם יהודה שעולה לשלשים. ובארץ עניי בארץ ישמעאל הפרני אלהים. ומצאתי מאמר מסכים לזה. וארז"ל יהודה אתה יודוך אחיך. יודו לך אחיך שתמלוך עליהם מלכים כמנין שמך בעולם הזה ובעולם הבא. ולפי שבירכו אביו עמדו ממנו ל' מלכים מן דוד ועד יכניה. ולעוה"ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ובחשבון אות ראשונה שלו עמדו ממנו עשרה דורות מיהודה עד דוד. ע"כ יורה על מה שאמרתי כי המלכות ראויה ליהודה מצד שמו. והמלך שזכה באלו הל' מעלות היה דוד ושלמה ועליהם נאמרה כל זאת הפרשה. ועל זה זכה דוד להיות בעל הודאה מחטאתיו כמו יהודה. כי ע"ש ההודאה נקרא שמו יהודה כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. ודוד למד מיהודה ואמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן יהודה סבב לראובן שיודה כמאמרם ז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני. מדבר ביהודה עם תמר שהודה במעשיו וכבש יצרו. ואף ראובן לא הודה אלא מכח יהודה. ולפי שגרם לראובן שיודה כשבא משה רבינו עליו השלום להתפלל על יהודה סמך יהודה לראובן שנאמר יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה. אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה ובשבילו נטל חיים. לפיכך זאת תהיה ליהודה שתתן לו חיים שתצילהו מאויביו הה"ד שמע ה' קול יהודה. ועליהם נאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. זה יהודה וראובן להם לבדם נתנה הארץ. זה ראש לשבטים וליוחסין. וזה ראש לדגלים ולקרבנות ולמסעות. ולא עבר זר בתוכם. שהיה לו לברך לשמעון ולוי אחר ראובן. והוא לא עשה כן לפי שהודו שניהם במעשיהם סמך יהודה לראובן. הוי ושם דרך אראנו בישע אלהים. לפי שהודה זכה למלכות ויצא ממנו משיח שיושיע לישראל דכתיב בימיו תושע יהודה. וז"ש לו אביו יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו אתה הודית במעשה תמר. לכך יודוך אחיך להיות מלך עליהם שעל ידך עתידין להושיע עד כאן. וכן מה שאמר ידך בעורף ידך רמז על דוד דכתיב ואויבי תתה לי עורף. וכל זה בזכות הודאת תמר. כמאמרם ז"ל ידך בעורף אויביך. אמר לו יעקב בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר. תזכה שתהרוג אויביך בדבר שנושקו על עורפו ומניחו הולך והורגו ואיזה זה הקשת. שנאמר ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה בימים ההם אין מלך בישראל איש (את) כל הישר בעיניו יעשה. והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל מלחמה. איזהו מלחמה שצריכה לימוד. הוי אומר זה קשת וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה. רבי אליעזר אומר זה ספר משנה תורה. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב. והיכא רמיזא ידיו רב לו. איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידיו הוי אומר זה הקשת. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אמר זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים. והיכא רמיזא ידך בעורף אויביך. ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זה קשת ע"כ. מפני שראיתי בזאת הפרשה פירושים שונים מהדרשנים. הבאתי מאמר זה לפי שיש בו כל הפירושים שעושים והם מהמדרש שדרשו ז"ל באומרו על ספר הישר:
צרור המור על התורה
ואמר א"כ איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ. כי אולי על שלא הולכתם לו מנחה עשה עמכם מה שלא עשה עם אחרים. וכן אמר זאת עשו כמו שעשיתי לעשו דכתיב אכפרה פניו במנחה. ובכאן התקין עצמו לג' דברים לדורון למלחמה ולתפלה. לדורון קחו מזמרת הארץ. למלחמה י"א כי אחר שיהודה אמר אנכי אערבנו. המלחמה לו פנים ואחור. ול"נ שמלחמה היא רמוזה בזה הפסוק באומרו מעט צרי מעט דבש. כי בכאן למדם סוד צנ"ד לב"ש. היוצא מזה הפסוק מראשי אותיות של צרי דבש נכאת לוט בטנים ושקדים. והוא מסוגל לכל צרה. דכתיב בשש צרות יצילך. לפי שיש בו ו' אותיות ובו כלול סוד סמני הקטרת. דכתיב קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה. ובכח זה השם נכנסו למלחמה והיו בטוחים שהשם ילחם מלחמותיהם. וזהו באים בכח מעשיהם בכח שמות ובכח תפלתם ואמונתם. ואמר להם זאת עשו לרמוז לזאת אות הברית זאת התורה זאת התרומה. וזהו וזאת אשר דיבר להם אביהם כשאמר להם זאת עשו. וזאת רמז לשכינה והיא היא זמרת הארץ ארץ החיים. ולכן אז"ל כי הנכנס למדינה שיש בה דבר או דבר רע. יאמר כשיכנס בשער העיר זה הפסוק ג"פ ואינו ניזוק. לפי שיש בו כ"ד תיבות. וג' פעמים כ"ד הם ע"ב רמז לשם המפורש של ע"ב. וכן לפי שמצאו בו סוד זה השם הקדוש היוצא ממנו. הנרמז בשכינה אשר נתמעטה בגלות בסוד הלבנה שאמר לה לכי ומעטי את עצמך. בסוד מעט צרי ומעט דבש. וזה שהיא המלחמה הכתובה בספר מלחמות ה'. וזה תמצאהו מפורש במלחמת דוד עם גלית דכתיב אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה'. וזהו ה' ילחם לכם. והתפלה היא ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. כי בכאן התפלל עליהם לשעה ולדורות. כאומרם ז"ל ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. כד"א ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. ושלח לכם את אחיכם זה גלות עשרת השבטים. אחר זה יהודה ובנימן. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי בחרבן שני ולא אשכל עוד ע"כ: